אני לא חושבת שהם באמת יודעים 'מהי אהבה'. הם מבינים שזה משהו טוב, ומן הסתם רוצים בזה, ורוצים לוודא שאם אנחנו מצהירים על כך, זה שם. כלומר, אם אני אגיד לאביתר בערב 'אני אוהבת אותך' מן הסתם אני אתכוון לכך גם בבוקר; לא לעצם האהבה אלא לאותה הרגשה כלפיו. כוונתי ברורה? בדיוק כמו שאני אומרת, אבא הולך לעבודה, והוא במשך היום שואל - אבא בעבודה? וכשאבא חוזר: אבא גמר עבודה! אהבה זה כמובן הרבה יותר חשוב, זו לא עובדה בסיסית, אבל גם את זה - לדעתי - אביתר לא מבין לעומק. זה משהו ש'יש', שהוא כנראה טוב מאד אם אני מלווה את זה כל הזמן בחיבוקים ונישוקים, וכמו שיש היום, צריך שיהיה גם מחר. וכן, אמא אוהבת את אבא וכו' וכו', וזה לגיטימי מבחינתו לברר אם זה נמשך. מסכימה עם מי שכתבה שילד לא אהוב לא ישאל על כך אבל יחפש משהו בלתי ידוע. אני לא מאמינה שילדינו שלנו באמת חושבים שאולי אנחנו לא אוהבים אותם, וצריכים לבקש את זה, לפחות לא בגיל שנתיים.
נועה
|
תוכן התגובה:
|