קודם כל רונה, ליאל היום בת שלוש וחצי וגם הייתה תקופה שהיא הייתה שואלת כזה "אמא, את אוהבת את אבא?" , וההפך. היום זה התחלף ב"אבא, אני רוצה לראות איך אתה מנשק את אמא" ולפעמים היא מוסיפה "על השפתיים" וההפך כמובן. כך שלדעתי זה חלק מנסיון להבין את העולם הזה ואת חוקי ואת מה שקורה סביבה. אבל מצד שני, אני גם יודעת די בוודאות וכאן גם לך ליאתיתי ועד כמה שזה לא עצוב יש גם בדיקת גבולות האהבה שלנו כלפיהם. לדוגמא: פעם אחת ממש כעסתי על ליאל ואמרתי לה את זה בטון מאוד תקיף (ולא צעקתי). בחזרה קיבלתי מבט כזה כאילו כל עולמה חרב ואז היא שמה ידיים על השולחן, הניחה את ראשה על הידיים ופרצה בבכי. מיותר לציין כי ליבי התכווץ... לקחתי אותה על הידיים, חיבקתי והסברתי שגם כשאני כועסת אני עדיין אוהבת אותה הכי הרבה בעולם. (זוכרות את הדיון שהיה לא מזמן על האם אנחנו עדיין אוהבים כשאנחנו כועסים?) היא נרגעה לאט לאט עם הרבה חיבוקים ונשיקות. ובפעם אחרת כשכעסתי עליה (וזה ממש לא קורה אצלינו ביום-יום) היא הבינה שאני כועסת עליה ומיד אמרה-שאלה "אמא, נכון שגם כשאת כועסת את עדיין אוהבת אותי?" וראיתי כי הידיעה הזאת שאני אוהבת לא משנה מה ממש הרגיעה אותה ונותנת לה בטחון. וזה ד"א התשובה שלי לאותא דיון שהיה. ואני חייבת לציין כי עוד אף פעם לא כעסתי עד כדי כך שהרגשתי שאני לא אוהבת אבל לפחות בשלב הזה אני מרגישה כי כן מאוד חשוב להגיד ולחזור על זה שוב ושוב שאני אוהבת תמיד תמיד ולא משנה מה. ואולי אני מגזימה, כי אצלי בבית אף פעם לא אמרו את המפשט הזה והניחו כי זה ברור מאליו ואני חושבת שא. זה לא, וב. עדיין חשוב לשמוע את המשפט הזה וקודם כל מהורים. לילה טוב, סטלה
|
תוכן התגובה:
|