אם בני הזוג בחרו בדרך מסויימת ללידה הממסד לא יכול לעמוד בפניהם. למעט במקרים של סכנת חיים מיידית (ואז אני מניחה שבני הזוג עצמם יעדיפו ללכת על אופציה בטיחותית יותר) אין בסמכות צוות בי"ח להחליט עבור היולדת דבר, אלא להמליץ בפניה לקבל טיפול או מעקב כזה או אחר. זכותה תמיד לסרב, אם היא חפצה בכך.
מנסיוני המוגבל מאוד (שתי גרידות, לידה אחת כיולדת ולידה אחת כחברה מלווה) הרבה פעמים העלאת השאלה מדוע כך ולא אחרת לעיתים גורמת לצורך באותו טיפול או התנהלות להעלם מעצמה, כך היה בניטור צירים בלידת ויבק של חברה (שהתעקשו לבצע בשכיבה ורק לאחר שהבהרנו שקודם ננסה על כדור הפזיו שהבאנו מהבית- נעלם הצורך בניטור בשכיבה עד לשלב האפידורל), כך היה בהצעה בלידה שלי לניטור פנימי "כי יהיה לנו יותר נוח" אחרי הסבר קצר ירדו מהרעיון האווילי הזה, כך גם בדיון על לידה מוקדמת או גרידה, כך גם כשויתרתי על בדיקה וגינאלית אחרי ניטור שהראה שאין צירים שבש' 20 ומשו וחתמתי על שחרור ממיון נשים בלניאדו (וגרמתי לד"ר לחמן להעלב עד עמקי נשמתו) ויש לי עוד לא מעט דוגמאות.
הצעה שלי היא לתת להם להתגבש להחליט מה חשוב להם, להיות חשופים למידע בתחום הספיצפי (והבעייתי עבורם) וללכת לבית היולדות בתקווה שהכל יהיה מצויין. משו נוסף שיכול לרכך את המע' הממסדית ההיא הכרות אישית עם רופא בכיר בתחום, כמלווה ההריון, מישהו שבני הזוג סומכים עליו ושיכול לעשות את ההבדל עבורם בבי"ח.
|
תוכן התגובה:
|
