אני יודעת שטל תמיד מתעצבן עלי כשאני שואלת אנשים "למה אקמולי, עזבו..", ומסמן לי עם הידיים לסתום כבר. וזה "רק" אקמולי.
אני בכ"ז בעד להגיד הכל, בהסתייגות מתמדת שזו דעתך בלבד. אמנם דעתך המאוד והמון מלומדת, אבל עדיין הם צריכים לשלב את הבטן שלהם ואת הידע שהם *יאספו ממקורות אחרים* ולהחליט. הטון צריך להיות פותח ומסביר, ולא קובע וחד משמעי. ולדעתי כדאי גם להגיד שאת ודעותייך, השקפותייך, לימודייך, אסור להם להיות במקום משקיט-סותם של "הסמכות האחראית", כי אין מה לעשות אבל הסמכות האחראית היא הם. ז"א שלא כמו שאנשים עושים הכל כי ככה הרופא אמר (לצערנו לפעמים רבות), שלא יעשו שומדבר כי מישהו אמר. גם לא את.
אם את אומרת להם את הכל כולל הכל, שזה אומר גם את חוסר הוודאות שיש בכל עניין כזה, גם את הסיכונים אנא ערף, ולצד זה את דעתך בצורה מלאה (אם כי לא מבטלת בהינף נחירה את האופציות האחרות.. את יודעת שכשזה בא ממך זה תמיד חזק מאוד גם ככה) הם יכולים וצריכים להחליט.
אני יודעת שאחת הסיבות שלקחתי אותך לראות את תחתי הענוו, היתה האמון העצום שיש לי בך ובידע שלך שתנווטו אותי בשקט בזמן אמת. עם זאת, היו דברים שלמשל לא הספקתי לשאול, או אפילו לא הספקתי לקבל הסבר מעמיק (בגללי, רק בגללי! שלא יהיו אי הבנות)- ועליהם עשיתי את שיקולי הבינוניים לבד (וזה חורה לי). למזלי הרב הם היו פיצקיים ושוליים מבחינתי, לפחות עד הפעם הבאה.
ואם לא עניתי על השאלה, זכותי, אני בג'ט לג.
|
תוכן התגובה:
|
