גם אני באותה ביצה, לא פוחדת כמעט מכלום, חוצממחטים (וציפורים אם הן קרובות מידי, אינלי שיימץ למה).
הפתרון שלי בהריוני הראשון (וגם בשני, בשלישי, כבר היה סבוך יותר), לסנג'ר את זוגי"ש לבוקר של תשומי עד לבדיקה, לפני כן, מקלחת ומריחת אמלה על המקום המועד עם עיטוף בפלסטיק נצמד כחצי שעה - שעה לפני המאורע, לבקש שלקיחת הדמים תבוצע בשכיבה (כדי למנוע המרחויות על הרצפה), ובאמצעות מחט עדינה יותר מהסטנדרט (מה שמאריך את הבדיקה במעט).
את תחושת ההחדרה של המחט לעור לא מרגישים, מה שכן מרגישים זו תחושת הלחץ הפנימי בוריד.
אחרי הבדיקה, מקפידה לשתות משו כדי להתאזן ולנוח כמה שאני צריכה.
לגבי הוריד הפתוח בחדר לידה, גם שם מרחתי מראש אמלה והצוות נאלץ להמתין להשפעתה (וגם השתמשו באותו נקב כדי להכניס כל מה שהיה צריך, כשהיה צריך במקום לפתוח עוד אחד כדי לפצל...)
וליתרון :), אינמצב לאפידורל, מה שמאפשר בעיני התמודדות טובה ומדורגת יותר עם הצירים לאורך הלידה. מבחינה אישית העדפתי "לסבול" את הצירים ולא לקבל מחט בגב מבחירה חופשית.
ואם חושבים שיש מצב שהבדיקולוגיה מעבירה את זה, אז כנראה שלא תמיד, אצלי רמת החרדה נותרה זהה, היתרון היחידי הוא בדרך שהפכה למאורגנת יותר לקראת הבדיקה.
|
תוכן התגובה:
|
