אני דווקא לא מתעלפת, לא מפחדת מכאבים, מה גם שהדקירה ממש לא כואבת לי. אני פשוט חרדה מדקירות. יש לי בראש תמונה בהגדלה ענקית של מחט, ואני פשוט לא מסוגלת לתת את היד ולהתגבר, אלא כמה פעמים עושה קונצים ומושכת את היד ברגע האחרון.
אבל חיבת לומר שבהריון עם ריבוי הבדיקות הפחד כן התמתן, ודי התרגלתי לזה מבדישה לבדיקה. את כל הבדיקות אני עושה בשכיבה, ואם צריך להחליף יותר ממבחנה אחת (בדר"כ בהריון צריך), אז מתעקשת על פרפר וצינורית, כך שלא מזיזים את המחט קרוב לוריד.
ובקשר ללידה עצמה - דווקא כן קיבלתי אפידורל. לפני הלידה כמובן שפחדתי מכל דקירה, כולל גם זריקת ההרדמה של התפרים וכו'. כולם אמרו לי שעם כל הכאבים וההתרחשויות של הלידה אני אשכח מזה... לא שכחתי, אבל התגברתי.
בהצלחה! ורדי
|
תוכן התגובה:
|