קראתי את התגובה שלך ונעתקה נשמתי, פשוט ככה. איזה רוע לב וחוסר נימוס, ממה מיה! כתבתי משהו מאוד ביקורתי, נכון, אבל השתלת מוח? "חכמולוגית"? האמת, בתגובה שלך הוכחת בדיוק את מה שהתכוונתי לומר. הילדים שלנו לומדים מאיתנו הכל, ואם אנחנו משדרים באופן מתמיד שאנחנו יודעים הכל, וכל מי שלא מסכים איתנו הוא אידיוט, אז כך הם מבינים את העולם. וכן, מותק, קראתי את כל ספרי ההורות ואני מכירה היטב את כל השלבים ההתפתחותיים למיניהם. יכול להיות שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך: לא התכוונתי שהבעיה היא בכך שהילד אומר "אני הכי מתוק" או "הכי חכם", אלא לזה שהאימהות כאן כל כך מתלהבות מהאמירות האלה, שהן רואות לנכון לצטט את זה ב"פינת השוויץ"! וילד שאומר "אני הכי חכם" ואמא שלו מתפקעת מצחוק ומחבקת ומנשקת אותו ואומרת איזה חמוד הוא שהוא אומר דברים כאלה, לומד שזה דבר טוב לומר, וממשיך עם זה הרבה מעבר לשלב האגוצנטרי - או יותר נכון, אף פעם לא יוצא מהשלב הזה. תסתכלי על כל מסיבת יום הולדת ממוצעת של בני 5-7 ישראלים בימינו, גיל שבו לכל הדיעות ילדים אמורים לפתח כבר אמפטיה, ותראי למה אני מתכוונת. מצטערת שהתשובה כל כך ארוכה, פשוט נמאס לי מהגישה של חלק מהאימהות בפורום הזה.
|
תוכן התגובה:
|