לא יודעת, לפעמים כשאני קוראת פה תגובות של נשים לטקסטים על "בגידה" נדמה לי כאילו אני חיה באמריקה של שנות החמישים. מוסרניות, בורות, מחוייבות לערכים דכאניים ומה לא. האישה נאפה, זה הכל. אינסטינקט ראשוני של לומר לה לבדוק אם לא חטפה סיפיליס מעיד על בורות ופחד, על תפישה לפיה מין שאינו "במסגרת" הוא בהכרח מזוהם. זוכרת דיונים קודמים עם תגובות כמו "איכסה", "גועל נפש" וכו'.
אפשר כמובן לטעון שבמסגרת החוזה המסויים שיש לה עם בעלה היא התנהגה באופן בלתי מוסרי. נכון. אבל האם אבסולוטית זהו מעשה בלתי מוסרי, מלוכלך או אפל? כמה מכן השתוקקו להזדיין מהצד, ולו רק פעם אחת, כדי להרגיש מה זה? מה היה קורה, אללי, בהנחה שזה לא היה נתפס כלכלוך מוסרי, אם פעם בכמה זמן נשים וגברים שמצויים בתוך המסגרת היו יכולים, ישמור האל, לטעום טעמו של גוף אחר? למה זה כל כך מזעזע את כולם? למה?
|
תוכן התגובה:
|