אם את שואלת אותי, אני אוהבת ללכת לישון עם אישי היקר, להניח עליו את הרגליים ולהרדם.. אמנם אנחנו על פי רוב מכפילים את עצמנו בלילה (הילדים מצטרפים אלינו למיטה הגדולה), בשבילי זה הטוב במייטבו.
בנוסף, ולפי דברייך הבנתי שאת רוצה לשמוע דעות נוספות, ייתכן (בכלל לא בטוח)וכן מפוספס פה משהו זוגי, משפחתי. רוצה שתחשבי על כמה נקודות כי את לא נשמעת לגמרי שלמה.
אך כל אחד והנוחות שלו והאהבות שלו. רק את יכולה לענות ובטח ובטח שלא אמא שלך, שאמנם רוצה בטובתך המוחלטת, אך בואי נאמר שזה ממש, אבל ממש לא עניינה.
אני גם חושבת מה הילדים סופגים מהסיטואציה. ברור שהם סופגים את מערכת היחסים שלכם גם ללא סידורי השינה (אוירה, רוך, דיבור ודיאלוגים...), אך מעניין אותי מה חושבים על כך ילדים כאשר הם מתבגרים ושומעים שמסביב רוב הזוגות ישנים יחד. מה אז יהיה הרושם שלהם ממערכת זוגית. פשוט נשמע לי שלא תכננתם את זה, אלא זרמתם עם נוחות החיים (לא היה לו נוח).
יבוא יום ואז ילדכם ירצו לישון בגפם (הם הרי יתבגרו באיזשהוא שלב) ואז מה תעשו? איך תפתרו את זה? תחזרו לישון יחד? לחוד? אחרי כל השנים?
ואם יהיה לכם בבוא היום חשוב לישון יחד, אז למה לא כבר עכשיו? האם בגלל הילדים אתם החלטתם על הסידור, בגלל הנוחות בעלך "נידחק" לחדר אחר ללא אישתו? האם מסביבם כל הסידור? או שמא מבחינה זוגית כך נוח לכם וטוב לכם????
אם התשובה שלך היא שבגלל הילדים, אז באמת הייתי מציעה לכם לחשוב שוב על הסידור. אך אם ככה נוח וטוב לכם כזוג, בתוך מערכת היחסים שלכם- אז , לדעתי,זה מצויין!!!! השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם, עם יד על הלב, האם אתם חשים פיספוס זוגי? (והניחי את אמא שלך בצד!!!). את כותבת כי "על פניו הכל תקין", השאלה היא מה עם מה שמתרחש מתחת לפני השטח, אצלך בתוכך? אצל אישך בתוכו, כשהוא ישן בחדר ילדים שהפך כבר רישמית לחדרו בלילות (וחדר "ההורים" הפך כבר לחדרם של הילדים)??
רק לך - לכם הפיתרונים. אף אחד לא יכול לענות לך בוודאות.
|
תוכן התגובה:
|
