|
24/11/2006 01:30
|
ריש
|
מאת:
|
|
רונה,
|
כותרת:
|
ואני בכלל רציתי ללדת בסוף סוכות... נשבעת לך! אבל איכשהו כנראה שחזיתי את הטיימינג הייחודי לגולי. את הדיו טישטשתי מפני בני המשפחה ואמרתי משו באיזור סוף אוק' תחילת נוב'... שלא יתחילו להתקשר כל יום פעמיים ביום (ואת לא תאמיני מה קרה כשהיינו בנופשון שלנו בדרך לזירוזים האינסופים אפרופו דמיונות וחזיונות שוא של בני המשפחה...)
לא האמנתי שלא אצליח לזרז אותו. הייתי בטוחה שמשו יעבוד, וגורנישט. פעם שעברה הקאלו-גל עבדו יפה, כ"כ יפה שהם יצרו צירים יש מאין למצב סדיר מאוד (וטוב שכך עם ירידת המים שהגעתי איתה...). הפעם הזירוזים יצרו צירים יפים שנגמרו ברגע שהחומר לא היה בגוף...
אני לא מאוד בעד זירוזים. בשביל שאני אתחיל במהלך של זירוז הייתי צריכה סיבה טובה (קיסרי לוקח?), אבל ממש. גם הרופאים לא ממש רצו לזרז. לפני שהתחלנו בזירוזים הסבירו לי מה הסכנות בהליכים (והן לא ניתנות להתעלמות!). בפירוש קיווינו כולנו שהלידה תתפתח לבד. רק כשעמדה אפשרות של זירוז ונסיון ללדת רגיל מול קיסרי היה לי ברור שאני רוצה לזרז ושייצא כבר. אילו לזמן לא היתה משמעות (מבחינת המשך גדילתו של גולי בכ- 70 ג' לכל יום נוסף...) הייתי נותנת לו לבחור את התזמון לבד...
אגב התזמון שלנו בנסיעה לבי"ח היה הכי מחורבן שרק אפשר היה לארגן - גמד הבית חטף וירוס בטן זוועתי שכלל חום גבוה שלשול והקאות. אנחנו היינו מותשים אחרי ניסיונות זירוז אלטרנטיבים ומעקב הריון עודף (עם הערכת משקל והוראה לעבור קיסרי חד משמעית שהביא איתו בכי מתמשך) זכינו ללילה בלי שינה. ואני לא רגילה להשאיר את גמד הבית עם אחרים כשהוא חולה... הייתי שקועה ברגשות אשמה איומים (למרות שהוא בעיקר שלח לי סמסים חיוביים ובקשה לתינקי שייצא כבר). מזל שהוא קיבל סבים בתמורה להעלמותנו... אח"כ כמובן שהאיש חזר מהר לעבודתו, כי אחרי שבוע בבי"ח איתי (בזירוזים) הוא לא יכל היה לקחת עוד שבועיים ולהישיר מבט אל הממונים עליו. ההורים שלי למרות הדיו שהצהרתי עליו תאמו טיול לחו"ל לתחילת נוב', כך שגם הם לא היו לגיבוי בשבוע השני שלאחר הלידה... כך שנותרתי לגמרי לבד (טוב עם עזרה של חברים ושכנים, אבל לא עם הריפוד שתכננתי לי מראש). בקיצר - למרות הכל היה סביר.
יקירתי, שיהיה טוב ושיחליט לשתף פעולה ולצאת, לא בגלל העבודה החדשה של החצי שלך, אלא כי זה הזמן המתאים לו. ובאמת שהעיקר בבריאות של שניכם!
ואפרופו טלפונים ממשפחה... באחד הימים שהיינו בבי"ח התקשרה חמותי. על הבוקר. נתתי את הסל לאישלי (כל אחד והחובות שלו, אני מטפלת באגף שלי הוא בשלו...) חמותי בודקת איתו אם לפנות בוקר הוא התקשר להודיע שילדתי (#$@!$#!????). אני כמובן לא רק שלא ילדתי, אלא שבאותו הלילה עברתי מנה של ג'ל שהחזיקה אותי עירה חצי לילה עד שהתחברתי לטנס והצלחתי לישון... מסתבר שלפנות בוקר היא חלמה שילדתי מזגה לעצמה כוס יין לחיי הנכד החדש וחזרה לישון... בבוקר התקשרה לברך את ההורים שלי שלא ידעו דבר על הלידה שלא נתרחשה... אמא שלי בדיוק סיימה איתי שיחה ולא אמרתי דבר כך שהיא הניחה שאכן טרם ילדתי... חמותי היתה כ"כ בטוחה שהחצי התקשר שהיא גרמה לו לחפש בשיחות היוצאות אם יצאה איזו שיחה לפנות בוקר... וכשהסתבר שהכל פרי דמיונה היא פשוט לא האמינה...
עכשיו את מבינה למה דחיתי את הדיו שלי(מבחינה פרסומית)??? רק חסרו לי חזיונות טרום זמנו, כדי לקבל עליהם ג'ננה על בסיס יום-יומי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|