לא מקשרת את זה להריון כי זה התחיל בערך מגיל 3. התנהגותו השתנתה מאז שמעוף נולד. הוא מקנא בו, מתגרה בו וגם אוהב מאוד ומשחק הרבה פעמים, אבל אין לו בעיה גם להכות אותו. כנ"ל איתנו, הוא מסוגל להיות ילד מקסים וכשהוא הולך לחבר אמו של החבר תמיד תגיד לי אח"כ איזה ילד מחונך. יש לו ערכים והא יודע מה מותר ומה אסור, אבל כאילו שוכח לפעמים. הוא לא סובל מהיפראקטיביות ובעיות קשב וריכוז (בדקנו בגיל 6), אבל כן אנרגטי מאוד, יותר מהממוצע וזה לא קל. לא מפטפט בכיתה, לומד טוב ומסוגל להעסיק את עצמו בבית יפה מאוד. זה רק הקטע הזה שלו העצבני. הוא נדלק מהר ויכול לצרוח פתאום. אני מוצאת את עצמי עוזרת לו בחשבון ואם הדרך שלי נראית לו ארוכה ומסורבלת הוא נעשה חסר סבלנות, טורק את הדלת תוך שאגה עליי והולך לעיסוקיו. עליי לציין שעונשים עוזרים ךו ךהתאפס- כלומר היום למשל הוא קבע עם חבר לפני החוג וביטלתי את הליכתו לחבר. הוא התבאס, אבל לא הראה סימנים קשים של הצטערות על כך, אבל אח"כ התנהג למופת. ביטלתי לו בעבר חוגים וזה מאוד מפחיד אותו. הבעיה היא שאני לא עקבית. כל הזמו מאיימת שאבטל חוג וכשמגיע רגע האמת, שונאת לבטל לו חוג שהוא כל כך מחכה לו.
|
תוכן התגובה:
|