יקירתי אין כמו חדר מורים כדי להרגיש יחד ואין כמו חדר מורים כדי להרגיש לבד, במיוחד בסחבקייה ותיקה עם שיח לוחמים ותיקים.... האם יש לכן ועד מורים? אולי תצטרפי? האם יש צוות סל תרבות אולי תצטרפי - שם את לא חייבת לומר תמיד את דעתך אולי בהתחלה רק לשמוע ולחוש את השטח.
האם יש לכן ערבי צוות או ישיבות? תגיעי אליהם, אולי אף תתרמי כיבוד + מתכון, אל תתרפסי, אל תתחנחני - אבל בהחלט תתרמי, צריך לתת בשביל לקבל, אבל לא פחות חשוב צריך לדעת מתי די, מתי צריך להתבונן, לשמוע/להקשיב
האם יש מישהי אליה את מרגישה יותר הדדיות? אולי תקבעי איתה לקפה באחת ההפסקות, תזכרי שאני חושבת שרק פה בארץ יש חברויות ממקום העבודה, אצלנו המשפוחה מחו"ל לאף אחד אין חברים מהעבודה (כמעט ולא בכל אופן), עבודה זה עבודה זה עבודה וחברים זה מבית. אני יודעת שפה זה אחרת, טז עוד רעיון יהיה ללכת להשתלמויות עם עוד כמה מורות. להציע בעדינות עזרה למורה שזקוקה לה (איסף חומר, שליחת אתר מעניין במייל או מתכון מוצלח - אצלנו המייל משמש אנשי צוות רבים בהחלפת חומרים ועניינים של יומיום וזה גם פתח לשיח).
טוב האמת שאני מאורה לכתוב משהו עכשיו וכל מה שאני עושה זה לבקר כאן, אז אם תרצי אני עוד ערה ובינתיים ליל מנוחה. ותזכרי לפעמים צריך לא לזוז כדי לאפשר לדברים לפרוח
|
תוכן התגובה:
|