קודם כל אני רוצה לומר לך שמאד יפה בעיני היכולת שלך לשמוח בשביל אמא שלך על שטוב לה בבחירות שלה, בן זוג, עבודה, טיולים. על כך שאת מקבלת את זה שזו זכותה לחיות את חיה כרצונה והיא אינה חייבת לך שום דבר. זה בכלל לא ברור מאליו בעיני. אני חושבת שזו ממש לא האחריות שלך לפתור לה את הקושי שיש לה בקשר עם הנכדה שלה. זו אחריות שלה כולל לדבר איתך על זה כדי להבין מה היא יכולה לעשות. אני כן חושבת שטוב בשביל הילדה שיהיה לה קשר עם סבתא שלה. לבת שלי יש סבתא (מצד אבא) שלא מקדישה לה תשומת לב רבה. כשבאים לבקר אותה, היא די עסוקה בענינים שלה. אבל, היא תמיד דואגת להכין לילדה אוכל שהיא אוהבת (הן שתיהן אוהבות את אותו סוג אוכל כך שזה לא דורש מאמץ גדול). לאחר הביקור האחרון אצל סבתא, אמרה לי הילדה שאבא אמר לה שנורא כיף שיש לה סבתא שמכינה לה אוכל שהיא אוהבת ושלא כל סבתא עושה את זה. במקום להדגיש את החוסר (בתשומת לב) הוא הדגיש את מה שיש והילדה מאד שמחה. הם הרי רואים את הדברים כפי שאנחנו מציגים להם אותם, הייתי מנסה למצוא את הטוב (סבתא תמיד עוזרת לנו לסדר את הבית) לא למען הסבתא אלא למען הילדה.
ושאלה, מה קורה אם את מבקשת מאמא שלך להראות לילדה תמונות מספר למשל? האם היא תעשה את זה? ואם הילדה לא רוצה להיות איתה לבד, מה יקרה אם תשבו שלושתיכן ותסתכלו ביחד בתמונות או תשירו יחד שיר, האם אמך תשתף פעולה?
|
תוכן התגובה:
|