הוא שמה שיש בבית יש בבית (ואין ממתקים, המקסימום שיש זה עוגיות מקמח מלא אורגני בצורת חיות - אגב, להיט הסטרי בקרב ילדים שלא מכירים את זה) וגם בזה כל אחד בוחר לו נניח שתי חיות ושלום על ישראל. כבר היה לי ילד שדחף יד לתוך הקופסה והוציא חופן, והבן שלי כמעט הצתעלף, מאז אני מגבילה. לגבי הארוחה (אצלנו ארוחת ערב) אני אומרת מה יש, ומתוך זה אפשר לבחור. ואם התוצאה היא שהילד יאכל פיתה ריקה או פסטה בלי כלום, שיהיה לו לבריאות (ובדרך כלל יהיה לו, כי הפיתה מקמח מלא ואורגנית...) אצל חברים אני לא שולטת, אז שיעשה מה שמקובל שם, אם אוכלים ממתקים, SO BE IT, לא יכולה להגביל בשלט רחוק, אבל אני אשתדל שילך פחות לךבתים ששם הגבולות שונים בהרבה מאשר אצלי, כמו למשל שרואים טלויזיה אחר הצהרים. אגב, מבחינת הממתקים יש לי מזל, כי הבן שלי לא כל כך אוהב ממתקים (וגם לא מכיר את רובם ועכשיו בתקופה שלא טועם דברים חדשים, אז גם לא ממתקים (-; והיה קטע שבבית של חבר האבא של החבר שאל אותו אם הוא רוצה חטיף, אז הוא שאל: מה זה חטיף... ). כשבא ילד ותובע לראות טלויזיה אני אומרת שני דברים: האחד, טלויזיה יש לך גם בבית ופה יש לך את א. ואת הצעצועים המגניבים שלו, לא עדיף לך לנצל את זה, וב. שאצלנו רואים טלויזיה רק אחרי האטמבטיה ולפני השינה. וגם לי קרה שפתחו ארונות או שרצו לפתוח מקרר, חירפן אותי....
|
תוכן התגובה:
|