|
11/12/2008 13:15
|
יגור
|
מאת:
|
|
גילי אין מחלוקת
|
כותרת:
|
אם המטופל חולק את האחריות עם מישהו אמין שיש לו ידע רחב ראיה כוללנית שיכול לשלב בין הדיסיפלינות זה מעולה,
אני חושש ממצבים בהם אנשים מחלקים את עצמם לאברים ופונים לטיפול חלקי מדי (ולכן אני צורח פה להפסיק ללכת לרופאי עיניים ואא"ג כל הזמן).
אין לי שום דבר נגד טיפול קוגניטיבי והאמת אין לי מושג מספיק בתחום, וזה בטח משובח כשזה בא במקום הנכון (במקרה שלך ע"י פסיכיאטרית ובשילוב עם תרופות, ולא שאני רומז שתמיד צריך תרופות לטיפול קוגניטיבי).
צריך להפריד בין מישהו שהולך לפסיכולוג מתוך מוטיבציה לשקם ולשפר את חייו סביבתו וקבלת ההחלטות שלו, שיכול לשבת להגדיר רצונות ולקיים שיחה, לבין הדכאוני הטיפוסי שהוא מאותגר מאד בתחומי הרציה, האנרגיה, סדר המחשבה והקשב. אצלו אני (ולא רק אני) צופה חוסר תועלת משיחות לפחות עד שיושג איזון מסויים כשהבסיס לפחות בהתחלה תרופתי.
ולא שבכלל אבחנו את פותחת הדיון כדכאונית.
העיקר הבריאות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|