כפי שאמרתי, אני בעיצומו של טיפול הומאופטי. הוא לא פשוט, הוא לא מהיר והוא מעביר אותי דרך דברים לא פשוטים בכלל. יש עליות וירידות. אני בוחרת להתמודד לאט ולעומק, למרות שיש רגעים שאני בהחלט מתפתה ליפול לזרועותיה של הרפואה הקונבנציונאלית (זרועותיה החמות? לא זה כינוי השייכות שהייתי מדביקה לזרועות שלה). יחד עם זאת, אני בהחלט לא פוסלת את דבריך, יגור. אני מאמינה שלפעמים טיפול מסויים, וגם אם יהא סימפטומטי בלבד- יכול לתת אויר כדי לתפקד ולטפל באופן מעמיק יותר ע"י פסיכולוג, למשל. אני נותנת לעצמי עוד קצת זמן לפני שאפנה לזרועות...:) אני מקבלת טיפול ממשהי סופר מקצועית ואנושית. והיא תומכת בי מאוד. אני מרגישה שהטיפול מאלץ אותי, נפשית ופיזית, להתמודד מול דברים שתמיד הדחקתי או לא באמת פתרתי עד הסוף. וזה מאוד מאוד קשה. כתוצאה מהדיון כאן בפורום, החלטתי לגייס לי מעין מערכת תמיכה זעיר אנפין (קומץ חברות טובה ודודה..), ולתת זמן לטיפול. אני חושבת שאנחנו, אני לפחות, רוצים ומחפשים תמיד את הקל והמהיר, את הטיפול שלא גורם או שגורם את המינימום של הסבל. לפעמים זה נחוץ, ולפעמים צריך לעבור דרך. לפעמים היא קצרה ומהירה- לפעמים זה יותר מסובך. כמו בלידה, אולי, אני נושמת נשימות עמוקות, מסתכלת לכאב בעיניים, בקבלה. וממשיכה הלאה, לוקחת בחשבון את כל העצות שלכן/ם, שאני מאמינה שכולן נכתבו מתוך רצון לעזור- ועל כך תודה רבה.
|
תוכן התגובה:
|