שמחה כל כך לקרוא את דברייך, יותר בגלל האוירה שמצטיירת ופחות בשל מילה כזו או אחרת. את מתארת נינוחות שיש בקשר, קבלה, מצב בו אפשר לשבת ולשתוק ביחד ולא להבהל מהשתיקה... אני פוגשת זוגות רבים שעסוקים בהשוואות איך אצלם, איך "בדשא של השכן", יכול להיות שמה שתארת יכול להתפס בעיני אחרים כשיגרה משעממת ומפחידה, אך את מהמקום הבטוח שלך, מוצאת בפרטנר שלך ביטחון נינוחות "הוא החבר הכי טוב שלך" לדברייך, ואת לא עסוקה בחיפוש אחר ה"ריגושים", הפרפרים בבטן הזיקוקים והניצוצות שבד"כ מאפיינים יותר את השנים הראשונות. מקוה שנשים נוספות תקראנה את הודעתך ותשחררנה במעט את הכמיהה, גם אם השיגרה דופקת על הדלת ומבהילה. אני כן מאמינה שצריך לתדלק את השיגרה הזו בבילויים משותפים בהם נזכרים בלי הילדים מה חיבר אותנו ומה משאיר אותנו יחד, אך אין ספק כי בחיי היום יום זה לא תמיד מתאפשר.
|
תוכן התגובה:
|