את אכן מתארת את המצב שלנו - נינוחות מושלמת אחד עם השני. אבל למזלנו הטוב יש גם פרפרים בבטן - אני מסתכלת על בן זוגי, אהובי, ולא מאמינה איך אפשר כל כך להתרגש ולשמוח שהוא זה שאיתי אחרי כל כך הרבה שנים. מעניין לנו יחד, אנחנו משוחחים המון על העבודה שלו, העבודה שלי, מתייעצים המון אחד בשני, עינייני הבית, חמשת הילדים, פוליטיקה, כלכלה - הכל. אנחנו מעדיפים לשבת יחד ולקרוא ספרים, עיתון, לשמוע מוזיקה, מאשר לצאת. בילוי רומנטי הוא טיול מחובקים בשבילי הישוב שלנו בלילה, אחרי שהילדים הלכו לישון. אנחנו כלל לא רואים טלויזיה.
אפשר לשמור על זוגיות נפלאה משך שנים ארוכות אם באמת יש התאמה בתחומי העיניין, בהשקפות על החיים, הערכה של הכישורים אחד של השני, כבוד רב לעבודה של כל אחד מבני הזוג, התפתחות מקצועית ואישית של כל אחד מבני הזוג, בלי שאחד נשאר מאחור, גישה משותפת לניהול הבית וחינוך הילדים.
יש לנו לא מעט חברים שעם השנים אחד מבני הזוג התקדם מקצועית ואישית והשני לא, ונוצר מצב של חוסר הערכה ועיניין של בני הזוג אחד בעיסוקיו של השני. וזה לא קשור אם הם הקפידו לבלות ערב בשבוע רק שניהם בלי הילדים, או חופשה שנתית זוגית. זה קשור בכך שהם לא מעריכים אחד את השני, את עיסוקיו, את השכלתו, את תיפקודו של השני. יותר מידי פעמים אנו שומעים את הבעל מספר בזלזול שאשתו מבלה שעות מול הטלויזיה בצפיה בתוכניות מטופשות, והאשה מתלוננת שנבעל עובד ולא שותף ולא מתעניין מספיק בהתנהלות הבית והילדים.
המתכון שאני יכולה להמליץ עליו הוא כמובן קודם כל לבחור את בן הזוג המתאים, ובהמשך כל הזמן להתפתח, ללמוד, להתקדם, לשמור על עיניין מחודש לכל אחד בנפרד, וכך גם החיים המשותפים נשארים מעניינים ומרתקים. ובכלל - שגרה נעימה זה הדבר הנפלא ביותר בעולם.
|
תוכן התגובה:
|