|
20/12/2008 10:34
|
ריש
|
מאת:
|
|
לגבי הטיעון
|
כותרת:
|
רמת הכאב של כל אחד ואחת משיתנו שונה. עובדתית, בזמן צירי הלחץ, לא צעקתי / בכיתי כך שהמיילדת שלי בכלל לא חשבה שעוד שניה אני יולדת. היא כמעט הגיעה רגע מאוחר מידי. לעומת אם מישהו ינסה להחדיר לי מחט לוריד הצעקות שישמעו יגרמו ליסודות הבנין לזוז. מכיוון שהרופאים לא מכירים את סף הכאב של כל אחת מאיתנו ניתן לפספס את הניואנסים הללו. לכן חשוב בעיני בכל מצב של טיפול רפואי למלווה צמוד למטופל (ובכלל לא משנה איזה טיפול ' ניתוח עוברים).
וכן, אני חושבת שבאופן כללי ידם של הרופאים קלה מידי בקיסריים. גם אנחנו כנשים (ברמת המגמה) בוחרות יותר בקלות באופציה - היא נראית על פניה קלה וזמינה יותר מלידה שאי אפשר לדעת מה יהיו תוצאותיה. בעיני זו טעות. כפי שאמרתי לרופא שהציע לי קיסרי בלידתי האחרונה - עבורך הלידה הזו מסתיימת כעבור 15 דק' באם ותינוק בריאים. אני את הניתוח הזה אסחוב כל חיי (והוספתי את כל הסיכונים הכרוכים בקיסרי שהוא מציע לי בקלות בלתי נסבלת, מול הסיכונים שהוא מנה קודם לכן בלידת תינוק גדול). לא הכל, אבל כיום יש לניהול סיכונים משקל כבד מאוד על החלטות של צוות רפואי. זה מעגלי, ככול שיהיו נשים רבות יותר שישתכנעו בצדקת אותו קיסרי, כך יקטן הסיכוי בעתיד, לנשים שיכולות ללדת תינוק גדול מהרגיל בלידה טבעית - לשמוע בכלל על האופציה. כנ"ל לגבי כל לידה שאינה "שגרתית" או "ממוצעת" (סוכרת מאוזנת ע"י תזונה, לידה אחרי התל"מ, לנ"ק, תינוק גדול, עכוזית, תאומים כשהראשון במצג ראש ועוד נתונים ראשוניים שגורמים לצוות אוטומטית להציע ליולדת קיסרי, גם אם לא תמיד הכרחי). וכן יש גם את החלק של לקחת אחריות על חיינו. על הבחירות שלנו. גם בלידה ולא רק. וכן - חובה בעיני לקרוא (ולהבין!) על מה חותמים, לפני כניסה לחדר ניתוח. אני מאמינה בכך שכל אחד אחראי לגורלו. כך בבריאות בני ביתי, כך בחינוך ילדי, כך באופן בו אנו נוהגים בביתי מבחינת צרכנות נבונה, שימוש חוזר ומחזור (ואני מניחה שבעוד תחומים).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|