דברי טעם כתבת. נראה לי שאברר עם איש מקצוע האם וכמה לשתף את הילד בהחלטה. באינסטינקט, לא נראה לי לשתף אותו. לגבי קב' החברים - הוא הכיר אותם רק השנה, ובכל שנה פה בבי"ס מערבבים אותם: הם לא עולים כולם יחד כקבוצה, אלא מתערבבים עם שאר השכבה. אני לא מבינה את זה, אבל שיהיה. ולא שאני מזלזלת בחברויות שלו עם ילדים שהכיר רק השנה (כי עד לשנה זו היה בגן ישראלי והשנה התחיל בי"ס אמריקאי). אבל בהסתכלות ארוכת טווח - מיהם החברים שלך לאורך החיים, אלה שהיו איתך בגן חובה או אלה שהכרת אח"כ? בתיכון למשל? ומה עושה ילד שעובר לעיר חדשה, לא מכיר חברים חדשים? והאם זה השיקול החשוב באמת? לעומת קושי שצפוי בלימודים? אני יודעת שאני אלקה את עצמי לכל השנים שיבואו, אם יהיה לו קשה ומסתכל. ולא שלהשאיר זו תעודת ביטוח, אבל אז אני אדע לבטח שעשינו ה-כ-ל, עד למקסימום המיצוי של גיל הילדות. "טובת הילד" יכולה להתפרש בכל מיני כיוונים. אני מרגישה, שאם הוא מתקשה עם הלימודים בשפה שאינה שפת אימו, והוא צעיר, ומתנהג בכתה בילדותיות (גם אם זה חמוד ולא מפריע בצורה נוראה), זה מעיד על משהו. האם לא צריך לבנות לו את הבטחון שהוא באמת חכם ויכול ומבין את מה שמלמדים? ושוב, זה צריך לבוא לו בקלות ובקלילות בגיל הזה, זה לא תיכון, שצריך 'לחרוש'. האם ילד צריך להתקשות בחומר לימוד של כתה א'? בעיניי- לא ולא. ושלא תחשבי שאני משוכנעת עד הסוף. אבל לא עוזבת אותי המחשבה, שאם היינו בישראל (או בפלורידה או בהמון מקומות אחרים), הוא היה בגן בלי שיעורי בית ומבחנים(!!!). אני חושבת שכל הקדמת המאוחר הזו בחינוך מזיקה יותר משמועילה. ממילא הילדים ילמדו את החומר הרבה יותר מהר ויותר בקלות בכתה א', אז מה הלחץ שהם ידעו זאת כבר בגיל 5? הרבה פעמים - תוך תסכול, חוסר בשלות.
אני מרגישה שאיזו החלטה שאקבל, לעולם לא יהיה לי הבטחון במאה אחוז. אבל איכשהו, אני לא רואה אותו לומד בקצב עוד יותר מוגבר בשנה הבאה. וזה לא קשור כהוא זה לאינטליגנציה שלו. מה לעשות, להעלות אותו, על אף הקושי, רק בגלל העניין החברתי? קשה קשה!!!!!!!!!!!!!!!!!תודה שאת משתפת בכאלה דקויות חשובות. זה מסובב את הגלגלים במוח. :-)) הולכת לישון על זה עוד..
|
תוכן התגובה:
|