טלי, אי אפשר לתאר את הדקירה בלב כשזה קורה לילדינו האהובים, אין לי הרבה מה להוסיף על הנאמר רק שאני בטוחה שבמצבים אלה אין בידיו של שוטר לעשות שום דבר לא נגד הילד ובטח לא נגד הוריו, במצבים כאלה השוטר יגיע, יפגין נוכחות וזהו.
קרה אצלי שהגדול שלי היה בן 4, חולה, היינו בקופ"ח, הוא רק נגע בצעצוע של ילד אחר, וכנראה הפריע לו מאוד, אני הייתי בדיוק בדלפק עם המזכירה ופתאום חשכו עיניי סבתו המבוגרת תפסה את ילדי מהחולצה בצד הגב וחבטה בו באגרופים ובעיטות, נשבעת רציתי להחזיר לה בכל כוחי רק שבעלה היה איתה ואני ממש לא יכולה להתמודד כבר מול שניהם..הגיע שוטר, רשם וזהו. אין עילה, אין צדק.
ואלמה - זה ממש לא קורה אצל כל הילדים, זה קורה המון לילדינו, שאנו האימהות חינכנו אותם מילדות "לא לאלימות", "לא להרביץ" והלאה. לומר תמיד "תודה, בבקשה, סליחה", לכבד את המבוגרים וכל אדם באשר הוא,לשבת ולהסביר משמעויות של מילים לא יפות ועוד ועוד. כל זה מחזיק מעמד יפה בד"כ עד סוף גן חובה, כשהם מגיעים לכיתה א' הם פתאום נחשפים לעולם אחר, הם רואים ושומעים אלימות בכל פינה, בשיעור ובהפסקה ובהסעה אם יש בכלל...
אם לילד העדין שחונך היטב יש בטחון עצמי ואופי חזק הוא יכול להתמודד כנגד זה, אם הילד קצת חלש אופי וחסר בטחון הוא עלול למצוא עצמו נפגע, נעלב ואותנו כאימהות חסרות אונים מול הילדים האלה.
חשוב להעניק בטחון עצמי (בהילוך גבוה יותר) לילד לקראת בי"ס, לשבת ולהסביר, לעקוב יום יום אחרי הילד, לשאול, רק שבטוחות שהכל בסדר אפשר "לרדת" ממנו קצת. אני תמיד עוקבת בבית ובשכונה, אכלתי מספיק מאלימות של ילדים אחרים.
|
תוכן התגובה:
|