אם נלמד אותם להחזיר, הרי שאנו חושפים אותם למצבי אסקלציה אפשריים והיגררות למצבי אל חזור ולא חסרים מקרים של ריבים על דברים טיפשיים שנגמרו בשבעה.
ולכן לא חסרים מקרים בהם הדבר הנבון לעשות, עם ילדים מבוגרים ולו במעט מהגיל של הבן שלי, הוא פשוט לתת את הפלאפונים ולברוח. החוכמה היא קריאה נכונה של הסיטואציה, הערכת הסיכויים בה ופעולה מהירה בהתאם (וגם אחר כך). מי מאיתנו, עם יד על הלב, יכול להגיד שהוא שולט ברזי התורה ה ז ו?
וזה מגיע מהבית, כל כך מהבית. כשישבתי עם ההורים, אחת האפשרויות הראשונות של תסריטים שהעלינו, בשיקולנו של הבעד ונגד הייתה שאם ילדינו התגוננו באותה סיטואציה או בסיטואציות דומות, ולו במקצת, הרי שגם אנו חשופים לתביעות שכנגד (!!!) מצד הורים ערסים, שלא יוצאים פריירים, גם במצבים בהם הם טועים בעליל. ובהקצנה, עיין פרק שי דרומי ודומיו.
|
תוכן התגובה:
|