בגיל 10 בערך שמעתי את דודה שלי מספרת לאמא שלי שהיא מתנפלת על כיכר לחם ומקיאה ולא הבנתי למה. בגיל ההתבגרות כשרציתי להרזות, החלטתי למה לא..... וההמשך ידוע, ירדתי למשקל מטורף של 38 ק"ג, כולם התחילו להתחפן סביבי והאחות בי"ס ישבה לי על הראש לראות שאני אוכלת את הכריך וכמובן שאכלתי אותו בלי בעיה רק אח"כ הקאתי, השיער נשר, המחזור הפסיק, עד שיום אחד ניסיתי להקיא עם מקל אוזניים, הוא החליק פנימה וניסיתי למשוך אותו, ירד דם ונלחצתי , ישבתי שעה באמבטיה עם הבגדים בכיתי ובבת אחת החלטתי להפסיק. אף אחד לא ידע, חוץ מאחותי הקטנה שהשבעתי אותה לא לספר. עליתי בחודשים אח"כ בטירוף, תוך 3 חודשים הגעתי ל60 ק"ג. לא היה לי יעוץ פסיכולוגי, זה היה הסוד שלי, מטורף שילדה בת 15 צריכה לעבור דבר כזה לבד,זה היה לפני 20 שנה, היום יש יותר מודעות, התופעה מוכרת, זה דבר נוראי, זה תסכול זה לדעתי איזשהו דיכאון שמוצא כיוון וכביכול "אם אני יהיה יפה וחתיכה הכל יהיה טוב". וזה לא ככה. יש הרבה דברים מעבר. גם קראתי לא מזמן , שיש בהקאה סוג של פורקן מיני... ממליצה בחום לא להתמודד עם זה לבד, ללכת לקבוצה\פסיכולוג\חברה. זה לא צחוק וגם מיצי הקיבה שעולים עשויים לגרום לנזק לוושת , שלא לדבר על החסרים בתזונתיים , המאזן של ההורמונים, ויטמינים ומינרלים. יש לך גם ילדים בבית, חלילה שלא תתעלפי פתאום. תשמרי על עצמך. יש לך בשביל מה.
|
תוכן התגובה:
|