8/5/2009 09:23
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
דעתי
|
כותרת:
|
אנחנו גרנו בתוך ירושלים שנים ארוכות בקטמון הישנה ואהבנו מאד. למרות זאת נמשך ליבנו למרחבים וירוק חקלאי כזה,במסות וניסינו בצפון. חזרנו דרך רמת רזיאל...big mistake !!!! ההסעות למוסד החינוכי בעיר היו בלתי נסבלות. שעות ביום,מכל כיוון ניסיתי. הכניסה לעיר בבוקר פקוקה ולעשות זאת על בסיס יומי זה אפשרי אך מחייב מסירות נפש. אני מכירה אנשים שמגיעים אלינו לבית הספר מאפרת, ממעלה אדומים,מנטף,ואפילו ממטע ובית שמש. זה שוחק. הם עושים זאת מפני שהאידאולוגיה של המוסד החינוכי הזה מאד יוצאת דופן ואין עוד אחד דומה עד ערד או לחילופין רמת הגולן. עוד דבר-מועצה אזורית מטה יהודה מקשה מאד על קבלת אישורים ללמוד בירושלים כך שאם שוקלים לגור מחוץ לעיר(חוץ ממבשרת זה הכל מטה יהודה...בעצם לא יודעת לגבי אזור מעלה אדומים ומזרחה),הם לא מאשרים,בוודאי לא נותנים הסעות. זה ניג'וס-אפשרי אך מנג'ס,מנסיון.
מה אני חושבת? אם ירושלים היא המקום שבו יעבדו שניהם,שעליה בונים את מרכז חיי התרבות שלהם המלצתי האישית להתפשר על גודל הבית ולמצוא בעיר. גנים ובתי ספר- זו סוגיה סבוכה. מה יותר טוב? מה יותר מתאים ולמי? שוב מנסיוני לומדים רק מנסיון אישי. כמובן שאין ברירה אלא לשאול ולהתענין,אבל שום דבר בענין הזה אינו סופי עד שהתחילה השנה והילד האישי הפרטי והיקר לנו התחיל מסעו שם. וגם אנחנו כמובן. תלאה היד המקלידה לתאר מסעינו סביב ובתוך מכמני (?) מערכת החינוך. ילדים חמישה ולכל אחד נפש אחרת,רצונות ונטיות לב אחרות. בנוסף אנשי חינוך,כשאר בני האדם,משתנים,מגיבים שונה בסיטואציות שונות וכו'.
לא עזרתי הא? שילכו אחר נטית ליבם,אחרי האינטואציה. כל הדיונים כאן לגבי איכות התושבים במקום זה או אחר או מוסדות חינוך לא ספציפיים לדעתי צריכים להתחיל ולהסתיים בחוויות אישיות,בפרטים טכניים ובמספרי טלפון או אתרי אינטרנט לקבלת מידע תכליתי.
שבת שלום ושיהיה להם בהצלחה גילי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|