לגבי האיבחון: מדובר בפסיכולוגית שגמרה את לימודיה בהצטיינות ועוסקת באיבחונים.ערכה לבני אבחום פסיכו-דידקטי בשל שגיאות כתיב איומות (גיל 13). קיבלנו תיק ענק, עם אלף ליקויי למידה וחשד לADD. בתחילה עשינו מזה בדיחה. תלמיד מצטיין, ממש בולט. לפי האיבחון כאילו יש לנו בבית מישהו, שבמקרה הטוב יצליח לסדר גפרורים בתוך קופסא. משהו נורא.
בייחוד הצחיק אותנו הפטור מערבית, במיוחד כשהציון הכי נמוך שאי פעם הילד קיבל בערבית הוא 97. בדרך כלל קיבל 100.
צחקנו, צחקנו. כל מה שאיבחנה, פשוט מדוייק. כל לקות שמצאה, אכן קיימת. היא קלעה בול, וגם באבחנה שהילד עם IQ בשמיים, קלעה. הציונים מדהימים, אבל האיבחון נכון, ובזכותו, הילד קיבל התאמות, כמו התעלמות משגיאות הכתיב, הארכת זמן הבחינה והכתבה לבוחן. האימות של האיבחון נעשה עם הזמן, כשהקושי בלימודים גובר.
כפי שציינתי, בעלי מקצוע בתחומים הללו, ציינו את איבחוניה המשובחים.(לא של הבן שלי דוקא) לכן המלצתי. דוריה היא בעלת מקצוע מעולה. זה הכל.
לגבי בית הספר: תמרה, ילדתי היא "חינוך מיוחד". צרות של עשירים, אבל היא באמת לא לומדת בבית הספר. אתמול עסקנו במשפט פיתגורס. הילדה בכיתה ג'.
טוב לה מאד בבית הספר. מבחינה חברתית כיף לה. כולם מכבדים אותה. אני שולחת לבית הספר לשם התנסויות חברתיות, ולמזלנו, אצלה הן מעולות.
ממילא היא לא לומדת בבית הספר כמעט כלום, והשעורים החביבים עליה הם אמנות (לא "קרב")והתעמלות. ההתנסות החברתית כוללת התנסות עם ילדים ממגוון יכולות וחומי עניין, בלי אחוז גבוה יותר של בעלי קשיי התנהגות כמו שיש בהרבה מסגרות אחרות, בלי ברירה לפי הכיס (מה לעשות, המסגרות האחרות יקרות להחריד). עם הורים "סתם". יש ערסים, יש פרופסורים. יש מכל הסוגים. היא צריכה להתנהל מול מסגרת רגילה, ובכך אני מאפשרת לה ללמוד להתנהל בלי חסך התנסותי. זה שבית הספר מתנהל בניגוד לחוזרי מנכ"ל, שההתנהלות מול הורים היא מגעילה, שיש שם מנהלת פשוט שקרנית (בענייני מנהלה, ופאשלות קשות בהן התנסינו בעיקר עם האמצעי (לא ללמוד אנגלית במשך שנתיים כי ילדים שאינם דוברי אנגלית פר הגדרה, אינם יכולים להיות בכיתה אך אסור להביא להם מורה, לאפשר למורה שאיימה עליו ברצח ללמד בכיתה, (כי המורה הקבועה שברה רגל, והבן אמור לברר כל בוקר איפה תהיה המורה הנ"ל ולהתחבא מפניה (כן!!!) כל מיני דברים לא יאמנו). מה לעשות. ניסיתי לרשום לבית ספר אחר, אבל הרישום הוא אזורי, ומכוון שאני מעורה בנעשה, גם בתי הספר האחרים בסביבה, אינם זהב, ואת הסירחון של בי הספא של הילדים אני כבר מכירה, ויודעת להתמודד. הבעיה אינה המערכת ה"רגילה" כי אם מנהלת וסגנית מנהלת שרצוי היה להעיף, ואני אישית הייתי מוכנה לתת את הבעיטה בתXX. בכל זאת, אני מעדיפה זאת על פני הפלצנות חסרת הבסיס, המערכת המשונה ונצלנית של קסם, הילדים שחלקם בעייתי, ומי שלא, קשה לו מאד להתערות במערכת הרגילה. לא רוצה דבר כזה. רוצה מערכת מפוקחת, "רגילה" שתניב ילדים שיכולים להתמודד, אפילו שהם "חינוך מיוחד". ובעצם למדו בבית.
|
תוכן התגובה:
|
