החלטנו ללכת לנוירולוג, כשהילד נכנס לתיכון. את הבעיות של הפרעת הריכוז והקשב, ראינו כבר קודם. שגיאות מטופשות. הילד שכח לענות על שאלות במבחן. כל מיני דברים כאלה. בחטיבה, העניין הוחלק. אז המורה קראה לו וביקשה שיענה (ואז שלף בקלילות תשובה מושלמת). לקראת תיכון, הבנו שהעסק הולך להיות הרבה יותר קשה, תלוי השגים וחשוב לעתיד. לכן פנינו לנוירולוג. הילד פשוט קיבל ריטלין לנסיון, כי המאפיינים היו מאד ברורים, והיתה המלצה גם של המאבחנת. מדובר בנער בן 16, שכמובן היה מעורב בהחלטה, למען האמת, הוא זה שהחליט. בעקבות הנסיון, הוא קיבל מבחן מרשמים למינונים שונים של ריטלין. הוא אינו לוקח בקביעות (אם כי עכשיו, בזמן הבגרויות, זה די קבוע), אם כי לפי שיקול דעתו. אנחנו איננו מתערבים במינונים או בזמני לקיחת הכדורים, רק הולכים לקנות אותם, ובאים איתו לרופא להתאמה, לבקשתו. הרופאים פשוט הולכים איתו ונותנים לפי שיקול דעתו. השיפור, לטענתו, ניכר. בגללו, כבר ילדים נוספים בכיתה, פנו לקבל עזרה תרופתית, למרות שהוריהם היומאלה שלא רצו, בתחילה. בקיצור, הילד שלי בהחלט דאג לפרנסתם של הנוירולוגים ושל הרוקחים.
|
תוכן התגובה:
|