גיטרה: גז צחוק אכן מעלה מעט את סף הכאב אך לא בא במקום אילחוש בזריקה. ואם מאלחשים בזהירות, הזריקה הזו אינה כואבת.
לגבי בקשה ללא גז: זו בעיה! קודם כל, הרופא נפגע בכיסו ובאמונו העצמי, שהוא יכול לטפל. ילדים חשים זאת מצויין (לא את הפגיעה בכיס) מזכירה שוב את אמירתו של מנהל מרפאות השיניים באחת הקופות, שאני טיפשה לוותר על הגז, כי גז צחוק הוא ריווחי, ואם הורים רוצים, אז למה לא? בחיי שאמר.
ולחדשה: קודם כל תודה. ולגבי המיץ: מיץ תפוזים בכללותו מאד בעייתי לשיניים, בשל החומציות שלו. הוא פשוט ממיס את השיניים. הבעיה בבקבק, היא משך הזמן, בו שוהה אותה חומצה בתוך הפה, להבדיל מ"זבנג וגמרנו" אוכלים וגומרים. זה גם ההבדל בין כוס לבקבוק. בכוס (ואין כוונתי לבקבוק שנראה כמו כוס. זו אשליה אופטית). הילד שותה וגמרנו. עם בקבוק אפשר להסחב, לשחק תוך כדי שתיה. משך הזמן, בו השיניים שרויות בחומצה מתארך מאד, ולכן גדלה גם הסכנה להן. כולנו אוכלים תפוזים. זה טעים ובריא, אבל כדאי לצמצם נזקים. לא לתת למצוץ תפוזים ובטח לא לימון (יש כאלה שחובבים את זה, בייחוד כנגד בחילות)
|
תוכן התגובה:
|