ולהלן תשובתי :-) (לא מבוססת על שום ידע מקצועי, רק הזכרון שלי מעצמי וממה שאני חווה עם דור ההמשך).
ראשית, עניין האחריות גם הוא, ככל הנראה עניין של חינוך ואופי מולד. אין מה לעשות, יש ילדים שיודעים מהם תחומי האחריות שלהם, ומקפידים לבצע את המוטל עליהם (איפההההההההההההה??? שיביאו לי אחד כזה...). אנחנו (אני ואת) היינו כאלו, ולכן, נראה לנו שגם הילדים שלנו צריכים להתנהל באחריות. אבל ביננו, איזו אחריות אפשרנו להם לקחת עד גיל בית הספר (לא ביצפר)? כל הזמן, אני לפחות, הייתי עסוקה שיחוו את הילדות, ללא דאגות, ללא שריטות, ללא בעיות... את יודעת, מה שהולך עכשיו. אכן חוו, ואכן מתכון בטוח לשריטות.
אני זוכרת את עצמי, לא גדלתי בשנותיי הראשונות בארץ, גם לפני גיל בית הספר היו תחומים שהיו טוטאלי עליי. לדוגמא לטאטא את הבית (זה אחת הדוגמאות...). הבת שלי לא יודעת איך מטאטא נראה. לדעתה יש גמדים פיליפיניים (יעני, אמא). גם הבן. בינתיים אני מנסה לתקן את העיוות שיצרתי אני בעצמי. בהחלט יש דברים שהקטן וגם הגדולה מוכרחים לעשות. דברים קטנים, אבל זו האחריות שלהם. (כמו סידור הנעליים בכל הבית-הקטן יותר, היא אחראית על איסוף צעצועים אחרי התינוק. לא לקרוא לשירותי הרווחה, זה בסדר להיות אחראית על אח קטן. אפילו בגיל שש... יש עוד כמה: עזרה בארוחת ערב, שמירה על הקטן כשאני עסוקה בהכנת הארוחה לדוגמא, להאכיל את החיות וכו').
עכשיו, לדעתי, אין לך ברירה אלא להתמודד עם המצב הקיים כפי שהוא. את חייבת להקפיד, לשבת לה על הראש, להכריח, להפעיל את כל הסנקציות שיש לך. בסוף זה יחלחל. לדעתי חשוב ביותר להקנות להם את ההבנה שלימודים זה הכרחי לחיים, לא פחות מקליקות חברתיות.
בהצלחה....
|
תוכן התגובה:
|
