20/5/2009 19:19
|
גלגול
|
מאת:
|
דעתי
|
כותרת:
|
לגבי השאלה מתי רואים אחד לשני: לא לעיתים קרובות מדי, אצלנו לפחות - בני בן העשר אומר שרק במשתנה בביה"ס, אם מישהו לידך ומסתכל. אצלו בכיתה יש ילד ללא ברית (כנראה שזה בכל זאת ידוע) ולדברי בני, אף אחד לא עשה מזה אף פעם עניין. לגבי הרהורי כפירה: מבינה אותך לגמרי ודעתי האישית שעצם העובדה שהדברים האלה הם לא מובנים מאליהם אצלך - חשובה מאוד. שחושבים על מה שעושים או לא עושים. ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בהטלת מום ביודעין(הרי זה מה שזה, לא?) הטיעון של להיות כמו כולם דבילי בעיניי. ממתי ילד אחד הוא כמו כל הילדים? מי ששאיפתו להיות כמו כולם, מסכן בעיניי. having said that, הילד שלי כן עבר ברית מילה. התייסרתי אז לפי עשור, בזמן ההריון, מאז שנודע שזה בן. בסוף נכנעתי לאביו. זה לא משהו שמטריד את מנוחתי היום ולא לעיתים קרובות עולה. היום לא בטוח שעשיתי עושה. על פניו זה באמת דבר מטורף. לא?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|