ראשית, מתנצלת, פין עקום אכן יכול להיות סיבוך נדיר. אפ אינני טועה, ניתן לתיקון. לא מתחייבת.
דבר נוסף. כבר מזמן משהו מציק לי נורא. זה השם הזה, הורים שלמים לילדים שלמים. שם כל כך דוחה ומתנשא. אני בטוחה שאני ילדיי ואביהם (ועוד רבים כמוני, להזכירכן, 97% מהגברים....) שלמים לא פחות, ולטעמי הרבה יותר מכל המצלצלים הללו. זהו, זו דעתי. ניסיתי לרכך.
בגונן קראתי, אבל תביני משהו, זה כמו לקרוא חומר קריאה אובייקטיבי על נפלאות ברית המילה באתר של תולדות אהרון. נניח שיש להם אתר...
לטעמי יש עוד כל כך הרבה פעולות לכאורה מיותרות. אפילו יישור שיניים. זה נעים? ככה נולד הרך, אז מה, שיסבול? אני סבלתי שנים, תודה לאל על ההתעקשות של אימי. היום אני מודה לה. ברור שיהיו שיגידו שלא ניתן להשוות, פה זה פעוט, כואב, חותך, בשר, דם, בוכה. גם גשר בגיל ההתבגרות זה לא קטיף כלניות בשדות ניר בנים.
בקיצור, אני בעד שימור המסורת. נראה לי חשוב. גם אם התשלום הוא הקרבה של הערלה של בניי.
עוד נקודה קטנה שפספסתי. סטטיסטיקה של הסיבוכים. משהו קטן למחשבה, שאין לי מושג אם צויין במקורות המידע, הסיפור של 1:50 אל מול 1:200. אני חושבת שניתן לעשות פילוח כמעט דיכוטומי של האכלוסיות. אלו שפונים למוהל ואלו שפונים לרופא מוהל. האפיון של הקבוצה השניה, לא בדקתי, רק מהסביבה שלי, הוא: לרוב אקדמאים, מעמד סוציו אקונומי בינוני מעלה, חילונים/שומרי מסורת לייט. האחרון, לא בטוחה. בכל מקרה, שתי הקב' הראשונות מובילות בהמון בנוגע למודעות לסיכונים, גישה למקורות מידע וכן מודעות לחשיבות ההגיינה ויכולת שמירתה. לא טוענת שאין הבדל לטובת הרופא (כן, אבל נניח שלא אטען), אבל לא כה משמעותי. ישנם עוד גורמים בחישוב הסיבוכים.
|
תוכן התגובה:
|