אין לי הסבר ממש רציני, אולי דרורית תצטרף לכאן בהמשך,,אבל היום אחרי 9 שנים שאני סובלת עם הילד שלי מהבעיה הזו, הפסקתי להילחם, אני מרגישה יותר טוב עם עצמי, והוא מרגיש יותר טוב, ולכולם יותר נעים.
גם הילד שלי לא מוכן להיכנס מהר למים, עד גיל 7 בערך לא היה מוכן בכלל כך למשל היינו פעם במימדיון והוא ישב כל היום על הדשא ועם נעלי ספורט ולא היה מוכן בכלל להיכנס לבריכה וליהנות,,בגיל 6 וחצי בערך היינו בבית מלון רק אחרי מסע שיכנועים מפרך מצידי נכנס לבריכה עם סוודר וג'ינס מופשל!!!
אני כבר לא מדברת על מעבר בגדי חורף לקיץ, הילד היום עדיין הולך עם חולצה ארוכה דקה ומוכן רק למכנסיים שמכסות את הברך, גם בזה אני זורמת איתו.
מבחינת אופי הוא ילד מאוד עדין נפש, רגיש ולוקח הכל די ברצינות, ויחד עם זאת חכם, מאורגן וילד טוב וגורם לנחת.
לפני כשבוע ניסיתי לדובב אותו ולדבר איתו מדוע לא מסוגל ללבוש קצר, אחרי שבכה המון בטענה שזה סוד, הצלחתי להוציא ממנו בדל של מידע, הוא אמר לי שהיה ממש קטן הוא ראה סרט (פיטר פן) ומשהו שם השפיע קשות עליו וגרם לו לרצות ללבוש כל הזמן ארוך, אין לי מושג, לא ראיתי את הסרט הזה, אבל זה ממש שבר לי את הלב והחלטתי שאם זה מה שהוא רוצה אין שום בעיה מבחינתי.
צריך גם להבין שלכל אדם בין הוא מבוגר או צעיר יש משהו שמציק לו וגורם לו לתחושת אי נוחות, יכול להיות שזה כן מתאים לו ולי לא, בסופו של דבר אנחנו צריכים לקבל ולהשלים עם המגרעות של האחר כמו שציינתי גם אם זה לא מתאים לנו.
|
תוכן התגובה:
|
