8/6/2009 00:19
|
ריש
|
מאת:
|
ל"אני"
|
כותרת:
|
בדיוק זו הסיבה שאני לא ממליצה על כל בי"ח ציבורי. היה לי ניסיון איום ונורא באחד מהם, עד כדי כך שבדקתי אפשרות לטוס לארה"ב כדי לבצע שם גרידה באופן פרטי בעלות מלאה... מח' נשים באסה"ר עובדת אחרת. בדיקת הא"ס היתה כשהחדר היה ריק ומראש הציגו את הנוכחים. השיחה אחרי היתה עם מנהל יח' הא"ס. כל דבר שרצו ביקשו ולא הפעילו מניפולציות כדי שאסכים (והיו דברים שסרבתי להם, כי חשבתי שזה מיותר עבורי מבחינת הכאב או המאמץ הדרושים לצורך הענין מול הרווח המזערי בביצוע ההליך). כיבדו את בקשותי, גם אם הן היו מוזרות (כמו למשל להחדיר את המחט ליד בה מרחתי אמלה מראש כי אני שונאת מחטים...). נתנו לי את השהות שהייתי זקוקה לה באמצע החדרת הלמינריות, דאגו למשככי כאבים ע"פ בקשתי. היו אמפטים ורגישים באופן כללי (גם האחיות וגם הרופאים שפגשתי) הגמישו את החוקים ואפשרו לי להשאר את הלילה לפני ביצוע הגרידה בבי"ח למרות שזה אינו מחוייב מציאות.
ממש לא מובן מאליו!
נכון שהנסיון של אסה"ר הוא בביצוע גרידות מאוחרות וסבוכות, אבל המערכת הכללית שהוקמה בשל כך במח' נשים היא בהחלט יוצאת דופן במכוונות שלה לצרכי האישה ליחס מכבד ואמפטי. מכיוון שנתקלתי שני בי"ח ציבוריים אחרים - האחד מזעזע ממש (שאם זו היתה האופציה הבלעדית הייתי מוצאת אופציה חלופית בחו"ל), האחר סביר מינוס (עם תנאי אשפוז איומים ומרדים מהגהינום, שזה ענין של מזל ביש). אני יודעת שלא כל בי"ח ציבורי ינהג באותה הדרך, אפילו באותו בי"י יש הבדלים משמעותיים בין מח' אחת לאחרת... אני באמת מאמינה (ושומעת מניסיונן של חברות שנאלצו להשתמש בשירותים שמח' נשים מספקת) ששם באופן כללי ללא קשר לרופא פרטי כזה או אחר - היחס הוא שונה. חלק גדול מההליך הוא רגשי נפשי. כשמתיחסים אחרת לאישה שעוברת חוויה לא פשוטה כזו החיים נראים פחות קשים וכואבים. לא צריך לזה תקציבים גדולים רק פניות ומודעות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|