27/3/2001 00:39
|
ענת ב
|
מאת:
|
קיסריות יקרות בעבר, בהווה, ובעתיד...
|
כותרת:
|
איך שהזמן משנה את התמונה... כאבי התפרים של הלידה הנוכחית טשטשו את כל זכרונותי, שהיו חיים מאוד עד לפני שבועיים, מהקיסרי שלפני 4 שנים. אני שמחה שכתבתי על כך בפורום פה ושם בחודשים האחרונים, ומעבירה לכן את לפיד התיעוד שרותי כ"כ ממליצה עליו: לידה היא מאורע ענק, שחייבים לעבד שוב ושוב, אם אפשר על ספת איש המקצוע, ואם לא אז על המקלדת הפרטית. שננו כל פרט מכל לידה, שלא תתערבבנה להן זו בזו... כשסיפרתי לבני שאני בהריון, ז"א שיש לי תינוקת בבטן, הוא מיד שאל אם בלעתי אותה (אחרת איך היא בבטן?) ואני מיד הפסקתי לדבר על 'בטן' ועברתי לדבר על 'רחם', אותו תיארתי לו כבלון מלא מים שבתוכו חיה התינוקת עד שמגיע זמנה לצאת. חרדתי מהרגע בו ישאל "איך היא יוצאת משם?" ולשמחתי הרגע מעולם לא הגיע... גם ככה קשה להסביר לו בדיוק מאיפה בנות עושות פיפי (הוא חושב ש"מהטוסיק"). ראשה של הדר עטוי כובע רב הזמן אבל אתמול ראה רתם את שרידי גלד הואקום ושאל מה זה, ואם תמיד יהיה לה עיגול על הראש. אמרנו שהדר נפצעה בלידה ושזה יעבור. בינתיים לא נרשמו שאלות נוספות. רתם גם מאוד רצה לדעת למה כואב לי כ"כ לשבת, לקום, לעמוד וכו', ואמרתי לו, כמעט בלי לחשוב, שאחרי כל החודשים שהדר היתה בבטן/רחם פתאום ריק שם עכשיו, וזה כואב, הריק הזה. עוד חצי הסבר ש"עבר". למה לא כותבים בספרים איל ךהתמודד עם השאלות האלו של ילדינו הרגישים? ואולי פשוט אין לי את הספר הנכון?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|