ראשית, באמת עניין המשמעת, גישת הילד במרכז, ומחלחמת הזכויות של קדמן חרבנו לילדים שלנו את הזכות לרכוש חינוך בבית הספר. שנית, אני לא ממש מסכימה עם כל הנאמר בכתבה. אכן יש לא מעט עבודה פקידותית בהוראה, אבל איפה אין? כמעט בכל מקצוע יש את הפן של העבודה השחורה והלא נעימה. מה לעשות, חלק מהעבודה. איך יוערך התלמיד אם לא על ידי המורה? וגם ענין של קבל המורה בעמידה, לדעתי חובה. אין דבר מיותר, וחייבים הילדים המופרעים שלנו להבין ולכבד את המורה. ואגב, הבעיה בעיני מתחילה לפני בית הספר. לא רק מע' החינוך חולה, אלא הגישה של המגיע לו, שיחווה את הילדות, העיקר שיהיה שמח, לאן למהר, נקשבה לצרכים וכל בלבול "קדמני" (סליחה, אבל אני חושבת שהוא הלך רחוק מדי עם זכויות הילד, איפה החובות?) אחר שאנחנו אוכלים עם עיניים עצומות. לילדים שלי כמעט ואין דאגות. לא חווים שום קשיים אובייקטיביים. כל הזמן "מוגנים", שמא יתאמצו... ואני עוד מה"דורשים" מהם... רואה את חבריהם וחבריי, חושכות עיני....
|
תוכן התגובה:
|