הרי לא על זה התקוממתי, אלא על דרך שיפוט וביטוי, שבעיני מקוממת, מגוכחת ולא אמינה. לא מאמינה שרופא עזב את חדר הלידה שלך, שהיתה לידה בסיכון, ולא חזר, לא בדק ולא ראה מה קורה עם היולדת והעובר. סליחה, אבל הנה, אני ממש לא חושבת שכך היה. אינני יודעת מה המקור להצגת הנתונים הללו, אולי הטעיה או אולי טעות, אך בוודאי שרופא נורמטיבי, ורובם אנשים נורמטיביים, לאחר שיולדת צעקה שיעוף מהחדר, יעשה כדבריה, כאשר יש סיכוי לסיבוך. בולשיט. טהור ומזוקק. ולו מהמבט האנכי ביותר, אף אחד לא יסכן את רשיונו בגלל גחמה רגעית, אפילו של יולדת (מי ישמע, לא ראשונה ולא אחרונה). יתרה מכך, תתפלאי, אבל רוב רובם גם אנשי מוסר לא מבוטלים, הנמצאים במקצוע בגלל אהבתם לעשיה זו. בטח לא בגלל הכסף, ובטח לא כדי לשמוע יולדות רויות הורמונים צורחות עליהם, ואין להם לרופאים שום דרך לצאת בסדר, על פי הגישה שלך כמובן. מקוממת אותי הגישה היודעת כל הזו. אם הנך מקצוענית במקצוע, סבבה, אבל אם תזונת הידיעות שלך עיקרה בפורומים וקריאת ספרות סמי מקצועית באתרים/עיתונים/ספרי הדרכה, אז עשי טובה, תפסיקי לפרוש בפנינו את כל השיקולים, שקלולים, חישובים, חשבונות, בדיקות, אנליזות, סינטזות ואנטיתזות. יש הבדל משמעותי בין הטענה וההלנה על מתן טיפול ללא הסבר הולם, שקורה לא אחת בין כתלי בתי החולים, ולא רק הרופאים (להלן:כוחות האופל) חוטאים בכך, אלא גם האחיות, המיילדות, וכל נותני השירות הנוספים. בעיה מוכרת ולא מבורכת בהחלט, יש מקום ללשיפור. תמיד היה ותמיד יהיה (המקום לשיפור). אז ההבדל, בין זה לבין השיח הדוחה על הרופא כגורם מפריע עיקרי בתהליך הלידה (אעלק) הוא בעיני הבעיה. הלגיטימציה לבטא בגאווה את העובדה שההיא גירשה, אני צעקתי, והוא קיפל זנבו...
|
תוכן התגובה:
|