כי איך הוא יתפקד בסביבה הכי בטוחה ומוגנת שלו כשהוא צריך לחלוק אותה עם הפחד שלו? מזדהה עם הסיפור. אני נתתי לזה זמן. שיפחד, שיתמודד, שיעזר בי. רואים כלב ברחוב - אוטומטית הוא עובר לצד הרחוק ממנו. לא להלחיץ. זכותו לפחד. מה שכן, אפשר לחפש בעל כלב, רצוי קטן או "שטיח" שלא זז הרבה, ולאט לאט לנסות להתקרב אליו. להסביר לילד מה אומר מיקום הזנב, למה הוא נובח, על תנועות לא צפויות של הכלב וכו'. ממש להכין אותו. זה בסוף בא. לאט לאט. אצלי הוא אוהב מאוד (!) כלבים קטנים ומיוזמתו נגש אליהם בגינה. גדולים עדיין מרתיעים אותו וגם גורים שקופצים. לדעתי כדאי גם להקפיד על דוגמא אישית ואפילו להתלהב בהגזמה כשרואים כלב. ללטף, לקרוא לו, לשאול לשמו ועוד פרטים שאולי יעניינו את ילדך. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|