כל מילה בסלע. הגדולה שלי בת שש, ולי בתשיעי היו כאבים מטורפים מטחורים. יכולתי רק לשכב ולא עשיתי כלום בבית. שכבתי שעות על גבי שעות. סיוט. הגדולה שלי, שהיא גם בדיוק בשלב של פחדים ממוות ומחלות וגנבים ותאונות, בהתחלה באמת "ניסתה" אותי, עד שקלטתי שהיא בעצם חרדה. היא היתה שואלת כל פעם למה אני לא מרגישה טוב, ואם זה מחלת סרטן (אבא של ילד מהגן שלה נפטר, לא עלינו, מסרטן השנה). הסברתי לה שיש לי פצע קטן באבר אינטימי שמאד כואב, אבל לא מסוכן בכלל, ושזה יעבור אחרי הלידה, ושבינתיים אני רוצה שהיא תשתף איתי פעולה, כי כואב לי. הילדה עשתה סוויץ' של 180 מעלות, ובסוף (חוץ מהכאבים הבלתי אפשריים דאז), יצא בכ"ז משהו מתוק מהעז הזה. מאחר שלא יכולתי לתפקד בעמידה או בישיבה, הייתי כל אחה"צ שוכבת על השטיח ומשחקת איתה בכל מה שהיא רוצה. ככה בילינו ארבעה-חמישה שבועות של זמן איכות (אם אפשר לקרוא לכאב הזה איכות באופן כלשהו :-)
|
תוכן התגובה:
|