תשמעי, זה קשה, קשה מאוד. חשוב שגם אם אין לך תמיכה לכך מהבנזוג, אם את מרגישה שזה יותר מדי, קחי עזרה, תתעקשי שיעזור יותר או בייביסיטר או חברה טובה או משפחה. את מבקשת את העזרה הזאת בזכות ולא בחסד.
הכי חשוב, כשאת מרגישה שזה יותר מדי,לפני שאת מתחילה לצרוח, תנשמי עמוק ותתפסי מרחק. תכנסי לחדר אחר עד שאת נרגעת. גם אם הילדים בוכים וצורחים תנסי לנשום עמוק ולהרגיע את עצמך. אם את מרגישה שאת הולכת להתפוצץ, תגידי להם "אמא תכף חוזרת" לכי לשירותים או לחדר אחר ותרגיעי. כמו כן, תורידי מעצמך התמודדויות, צמצמי את התפקוד שלך למינימום הדרוש. לא נורא אם יאכלו רק פיתה עם חומוס וארוחות מוכנות בשבוע הקרוב. לא נורא אם לא יתקלחווכדומה. חשוב השלימות הגופנית והרגשית שלכם יותר מכל. ותרי להם ולעצמך ותורידי מעצמך התמודדויות.
עוד עצות: 1. האם קרוב משפחה/חברה יכול לבוא ופשוט להיות איתך. אם זה קרוב משפחה תומך, זה יכול להוריד את הלחץ גם אם הוא/היא לא ממש עוזרים עם הילדים. רק עצם הנוכחות של עוד מבוגר לפעמים עוזרת. 2. תעסיקי כמה שאפשר את הילדים. הבעיה היא כשהילדים משועממים ו/או לא מוציאים מספיק אנרגיות גופניות. עדיף להעסיק בחוץ, בריכה, משחקייה, לא קניון כי קניון זה עוד יותר מלחיץ.
ותאמיני לי, את בסדר, זה הסביבה שלא בנויה לתמוך באמהות שלא בסדר. מאחלת לך רק טוב.
|
תוכן התגובה:
|