ממש מזדהה, עד כמה שרוצה ומנסה להפוך את החופש לנעים, גם לי שלושה ילדים (8,6 וכמעט שנתיים), רב הזמן בבית או אצל חברים, פעילויות מחוץ לבית עם שלושתם? אין מצב, מוותרת מראש. היום כבר הייתי על סף דמעות. הקטן קם כבר ברבע לשש בבוקר (מה שלא קורה בדר"כ) ועד 13:00 בצהריים נאלצתי לשעשע אותו כדי שלא יטריף את הגדולים. בינתיים הספיק לקרוע לי צמיד שאהבתי ולהטביע את המכשיר שנותן ריח בשירותים בתוך האסלה. בעלי חוזר בערבים ולא מבין למה יש לי פרצוף חמוץ ואין לי כח לכלום (בטח שלא אליו) ואמר לי היום בבוקר שהוא כבר על סף יאוש. הם ממש לא מבינים מה אנחנו עוברות - זו מסקנה שכבר הגיעו אליה הרבה לפני. גם אני לא עובדת ומנסה לעשות את כל הסידורים בבוקר בכדי שלא אצטרך ל"הטריד" אותו להגיע הביתה מוקדם. ממש מרגישה שבא לי לארוז מזוודה ולטוס כי רחוק שרק אפשר. רק חברות מבינות את המצב, אין סיכוי שאני אפילו מתחילה להסביר לבעלי איך נראה הבוקר שלי. נשימה עמוקה, לקחת הכל בפרופורציה ולדבר ולקטר לכל מי שמוכן להקשיב :)
|
תוכן התגובה:
|