זה היה רק לשעתיים, אבל זה הרגיש - פיזית, ממש - כאילו נשבר לי הלב... היתה לי ממש תחושה שזה מנוגד לכל ההוויה שלי, לעזוב את התינוקת שלי! וההודעה שלך כל כך מתאימה לתחושה הזאת... כאילו שבאיזה אופן עמוק ביותר, אבולוציוני ממש, אנחנו צריכות להיות יחד עם התינוקות שלנו עד להודעה חדשה, וכל דבר אחר פשוט מרגיש כמו טעות.
אז אני מבינה אותך לגמרי... אבל אני בטוחה שהזמן שהוא בילה איתכם בחדר, והאהבה שלכם אליו, נטעו בו כזה ביטחון, שהוא ירגיש טוב גם בחדר שלו. בגיל שנה וחצי הוא כבר יודע היטב שבכל קריאה - אמא או אבא יגיעו אליו, גם אם הם בחדר אחר. הוא יהיה בסדר, אל תדאגי, ואם באמת תתלי לו כמה תמונות חמודות מעל למיטה, הוא ישמח לשכב ולהסתכל עליהם כשהוא יתעורר... תיהני מהבית החדש שלכם! בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|