אני אף פעם לא יכולתי להבין אמאות שמתקשות להפרד ללילה/שעתיים בייביסיטר וכו' מהתינוק. אני מטורפת על הקטנטנים שלי, אבל מהשנייה הראשונה להוולדותם לא הזיז לי להשאיר אותם לכמה שעות עם בעלי/סבתא/חברה. ועל שינה בחדר אחר, בכלל אין מה לדבר, אני פשוט לא מצליחה להבין את הבעיה. אז כשאני קוראת דיון כ"כ מלא רגשות כמו שניהלן פה, אני מרגישה קצת דפוקה. אני מרגישה שאני לא מספיק קשורה לילדיי... יש עוד כאלה?
|
תוכן התגובה:
|