שאני לא אשאר כבולה לחוג יקר עד סוף השנה, שהילד שלי מזמן עזב או לא רוצה ללכת.
אני לא ערבה לרווחת ילדים אחרים או מפעילי החוג. אני עריבה ראשית לרווחתו של ילדי.
במתנסים ובגופים גדולים התופעה פחות ניכרת משום שהם (ותפקידם להיות ככה) סופגים גם חוגי הפסד כי יש להם מרווח ביטחון, יחסית. מקסימום לא פותחים אותם בשנה הבאה. הבעיה היא בחוגים פרטיים.
וזו אכן בעיה. ויש לה כמה מימדים: גם המורה משלם מחיר וגם התלמידים האחרים אבל זה פשוט לא הגיוני לכבול כך את הנרשמים לחוג. חוג זה לא שותפות. זה בסך הכל חוג.
וההשוואה לעוזרת בית/נותנת שירות אחרת נכונה ובמקום, למרות שמעורבים משתתפים נוספים.
דמייני לך עוזרת לא מצליחה, נניח, שמובן שתסגור את הבסטה, אם יעזבו אותה כל לקוחותיה וישאר נניח רק אחד.
ומה לעשות, במקרה כזה, אותו אחד יאלץ למצוא לו עוזרת אחרת. לא קרה כלום.
אותו דבר בנושא חוגים. חוג זה אולי יותר רגיש כי יש לזה נגיעה לחינוך אבל כללי השוק המרפאים יעבדו גם כאן. ברוב המקרים ניתן למצוא בקלות חוג אחר.
|
תוכן התגובה:
|