לדעתי יש הסכמות הגיוניות שאפשר למצוא בבתים שונים ובמשפחות שונות - והכלל לטעמי הוא - שהילדים לא יהיו הבמאים, התסטריטאים והמפיקים של כלל החיים בבית. לתת לילדים לשחק זה נפלא - אבל להפוך את החלק המרכזי , המשותף בבית - לנחלתם - בעיני זו הגזמה. להיות גמישים בשעת השינה - נפלא, גם אני נוקטת כך, אבל בהחלט חושבת על התיפקוד מחר ומציבה שעת שינה הגיונית, לא כי בא לי לשבת עם כוס קפה, אלא כי הם צריכים לדעת שלכל יום מגיע הסיום שלו, ולשחק אפשר גם מחר. להירדם בסלון - מאפשרת בחופשות בלבד. כי יש חשיבות לטקס ההליכה לישון, לפרידה מהיום, לסיכום הריגשי שמגיע עם השכיבה במיטה אחרי הסיפור, ולא מתקיים אם זולגים לשינה בסלון, תוך כדי התנהלות הערב המשפחתית. כמובן שיש ימים יוצאים מין הכלל, אבל כדרך חינוכית, כאידיאולוגיה - לטעמי הגבולות הכרחיים, ובסה"כ מהווים דוגמא בזעיר אנפין לחיים בכלל. אגב, ככל שמתמידים בשיגרה - יש פחות ויכוחים ופחות דרמות, הרי גם להם נוח וקל לדעת מה קורה מתי, ומה סדר היום בבית.
|
תוכן התגובה:
|