שילוב של התאמה ,מה שאני מתכוונת לומר שצריך למצוא את האיזון . בין מה שמתאים להורים ועל מה לא מוכנים לוותר ומה המציאות מייצרת.
כי אם יש משהו שהוא בטוח ,זה ששום דבר לא בטוח וקבוע במיוחד עם ילדים. אצלנו לא כל יום מקפידים לאסוף את כל הכאלגן בסוף היום ,כי אם נניח יש מבדק והילד לומד אני לא אשגע אותו על הבלגן שפיזר,אם יש זמן,אני אזכיר להם שיש להם "תפקידים" שהם בחרו מתוקף היוותם חלק מהבית. לדוגמא:פינוי שולחן,כביסה.
נניח היינו בחג בהרבה ארועים כל יום הלכו לישון בשעה אחרת והצורך של הגוף היה בהתאם עם שעות שינה,הכל השתבש וקמו מאוחר והלכו לישון מאוחר. כשיש בי"ס אני מסבירה שאם לא יכנסו למיטה יהיה להם קשה לקום בבוקר ובערך חצי שעה לפני אני מכינה אותם שידעו,שיתכוננו נפשית.
צריך למצוא את הדרך להגיע עליהם גם בהתאם לגיל, נגיד לבת ה 5 אני מבקשת שתעשה לי "הפתעה" ותסדר את החדר.
כמובן שיש גבולות מוחלטים שלא מרביצים,אני מזכירה להם כל פעם שרבים שבבית צריך להיות נעים וכדאי למצוא פתרונות במקום לריב ולהסביר מה מפריע במקום לצעוק,לא תמיד עובד.....
גבול נוסף מבחינתי זה ארוח של חברים של הילדים אחרי השעה 7 בערב. לא מתאים לי והם יודעים. קורה כמובן שיש יוצא מהכלל. טוב, הייתי יכולה להמשיך שעות. אבל העיקר זה באמת שכל אחת תמצא את מה שעקרוני לה. "חוקי הבית" הם משהו שכדאי להעביר לילדים ולהתעקש עליהם,אם הם באמת חשובים ועקרוניים. כל השאר...השמיים הם הגבול.
|
תוכן התגובה:
|