וגם אני מנסה להמנע מלהלבין את פניה ברבים. אני קוראת לה הצדה ולוחשת לה את מה שרציתי לומר בקול ובתוכחה. עצם ה"סוד" גורם לה בד"כ לשתף פעולה. דבר נוסף - אני קוראת לה בקול ואומרת משהו בסגנון "את מכירה את המבט הזה שלי? את יודעת למה אני מתכוונת? נכון שאני לא צריכה לומר בקול רם?" ודרך אגב, זה נעשה יותר משמעותי עם הגיל (הבושה) למרות שאז הם פחות עושים מעשי שובבות או שלא מקשיבים.
|
תוכן התגובה:
|