לי דווקא חשוב שלילדים שלי יהיה מסר אחיד: יש דברים שמותר ויש דברים שאסור, וזה לא משנה אם יש חבר או לא. אני חושבת שזה נותן לילדים ביטחון שאני לא משתמשת בטון אחר או מילים אחרות כשיש חברים, מאשר מה שאני אומרת כשאנחנו לבד.
מה שכן, אני מנסה להיות מאוד עניינית לגבי חוקי הבית, ולא לדבר בצורה שעלולה לפגוע בהם, חלילה. אני אומרת בטון רגוע משהו כמו "אתם זוכרים שלא משחקים ב-X", או "בואו שבו ליד השולחן, אצלנו לא מסתובבים עם אוכל בבית". והילדים שלי מעולם לא נפגעו מזה. אם אני רואה שהחבר גורם להם להשתולל מאוד ולא להקשיב, אני אומרת ברוגע שאני מתקשרת להורים שלו כי הם משתוללים ולא מקשיבים לי. שוב, לא בכעס - באופן ענייני. זה קרה פעם או פעמיים עם חבר אחד פרוע של הבן הקטן שלי, ואז הוא שלי למד וכבר מרסן אותו בעצמו.
בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
