ובאמת לבי איתך, וברור, אין צורך להסביר שבכל מע' יחסים יש אפס אנד דאונס, אממה: נראה לי, וברור שאין לי שום אפשרות לשפוט אותלאבחן את הבעיה, אבל נראה שאת רכושנית מאד כלפי בנך. אם בעלך הוא בן זוגך לחיים, את חייבת לתת לו להכנס לנעליים הללו, כאילו היה אבי הילד. וגם, עולה מהדברים שלך, המון מלחמה על השליטה. שאינך מספרת הכל, וזו דרכו להשאר מעודכן-או בשליטה... מה זה אומר? יכול להיות שהוא טיפוס שחייב שליטה על חייו וחיי יקרים לו, ותאמיני או לא, יש מספיק מקום לכולם... אל תפחדי מלתת לו את תחושת הבטחון הזו.
בכל מקרה, עניין הטיפול, אם הוא לא רוצה טיפול זוגי, לסחוב אותו לאחד כזה בתחפושת של הדרכה להתנהלות עם בנך, נראה לי לא מכבד את בקשתו. אני בטוחה שלא היית עוברת על משהו כזה בנועם ושקט, אילו היה המצב הפוך. אין הוא חושב שחייבים עכשיו טיפול זוגי, תכבדי אותו. תאמיני לי, הוא יכבד ויעריך אותך הרבה יותר מאשר אם "תעבדי" עליו ותסחבי אותו באף...אף אחד לא מטומטם... ותאמיני לי, אם יהיה צורך, והוא ירגיש אותו, גם הוא ילך לטיפול זוגי, ורק אז יהיה לו, לטיפול, השפעה ותרומה. מכירה היטב איזה קרוב אחד שבעיניו כל הבולשיט הפסיכולוגי היה בגדר בדיחה. אין משהו שאדם לא יכול לעשות עם עצמו בעצמו. באמת איש חזק וחכם. בסוף, גם הוא הלך לטיפול זוגי, נראה שקצת עוזר...
|
תוכן התגובה:
|