נשמע שבאמת יש לבת שלך איזשהו קושי להתמודד- אולי עם הסיטואציה של ילדים גדולים יותר סביבה, אולי עם חברה ספציפית, אולי עם המורה, אולי עם הכל יחד.
לדעתי, הנקודה המשמעותית שאליה צריך לשים לב היא שהדרך שבה את מגיבה לילדה- באה לקחת אותה מביה"ס למרות שברור שאין כאן מחלה פיזית, נשארת איתה בבוקר זמן רב עד שהיא נרגעת- היא לא אפקטיבית. לא רק שהמצב לא השתפר, את אומרת שעכשיו, רגע לפני סיום שנת הלימודים, המצב עוד הולך ומחמיר.
אני מבינה את הרצון שלך להקל על הילדה ולהתחשב במצוקה הרבה שהיא מגלה- אבל למעשה, בכך שאת לוקחת אותה מביה"ס בכל פעם שהיא מבקשת, גם אם מבחינתה אין כאן מניפולציה בסגנון "למדתי שאם אני בוכה באים לקחת אותי מביה"ס, אז אם לא מתחשק לי להישאר אני אבכה ויקחו אותי" אלא יש מצוקה אמיתית- בכך שאת לוקחת אותה ומרחיקה אותה ממה שגורם לה מצוקה, את בעצם מונעת ממנה את האפשרות ללמוד דרכים להתמודד עם המצוקה ולפתור את הבעיה שלה. זה כמו לתת תרופה כדי להיפטר מהסימפטומים בלי למצוא מה גורם להם.
אני מצטערת, אני לא יודעת מה לייעץ לך קונקרטית. אני חושבת שאם הייתי במקומך הייתי יושבת עם הילדה לשיחה רצינית ומסבירה לה שאי אפשר להיעדר מביה"ס בתכיפות כ"כ גדולה ושלהבא לא אגיע לאסוף אותה אם אין סיבה "אמיתית" (למשל- חום וכו'), אבל זו רק תחושת בטן שלי ולמען האמת אני מסכימה איתך שיש מקום להתייעצות עם איש מקצוע (לא מכירה כאלה באזורך, שוב מצטערת). ואולי הקיץ והחופשה יביאו איתם איזשהו שינוי בהתנהלות של הילדה?
בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
