אני מעריכה על סמך הכתוב, שהיא זקוקה להרבה מאוד תמיכה רגשית. כל מה שאת מסוגלת לתת (ונותנת) ואז עוד קצת. היא זקוקה לעוד חיזוקים בתחום הריגשי, כדי להתמודד עם כל החזיתות שמאיימות עליה בחיי היומיום.
אגב, מאמינה-כמו שכתבו כאן- שהשבועות האחרונים לפני סיום ביה"ס מחרפנים את כל הילדים- גם את ילדי הגן- כולם בסוג של קריזה, מאבדים קצת את הצפון. ההורים פשוט שוכחים משנה לשנה שזו תופעה חוזרת.
שוחחי איתה מה שיותר- בעיקר הקשיבי לה- תנסי להאזין בלי לחלק לה עיצות, פשוט להיות שם מבחינת תמיכה רגשית- לקבל את מה שעובר עליה, לתת לגיטימציה לקשיים שלה- בלי להציע לה מייד פתרונות או דרכי התמודדות- היא כבר תגלה את הדרך בעצמה- רק תני לה את התחושה שאת לצידה- שאת מבינה אותה- שאת שם בשבילה- לא כמקור לפתרון בעיות אלא ככתף תומכת ויד מחבקת. זה המיטב שאני יכולה להציע לך.
|
תוכן התגובה:
|