הייתי בסרטון דומה. שבר קטנטן במפרק הקרסול. הושבתתי ל6 שב' (גבס ללא תזוזה או דריכה) אח"כ עוד כ6 שב' עם קביים וגבס שהתקצר בהדרגה ובהתמדה. דיי לא כיף :(
לגבי בט"ל לא יודעת. זו לא היתה תאונת עבודה כי זה קרה בחופשה (ביום הראשון שלה, אם לדייק). לגבי הניתוח - נותחתי באסה"ר, היה מבעאס ברמות. קודם כל לא החליטו אם ניתוח הוא מחוייב כי כמעט ולא היתה תזוזה, אח"כ כשהחליטו הייתי בצום אבל לא נחשבתי למקרה דחוף כך שהייתי כמעט יממה בהמתנה של "כל רגע". והסיוט הכי גדול? המחלקה. את ההוצאה של הפלטינות עשיתי פרטי באסותא פ"ת. היה סבבה, גם בלוחות הזמנים, גם בתנאי האשפוז הקצר. אני לא יודעת אם קיבוע עושים בהרדמה אפידורלית, אבל הוצאה בוודאות כן (הוצע לי לעבור את זה באסה"ר באשפוז יום, וסירבתי לעונג. אז גם היתה שביתת הרופאים וזה נדחה גם מבחינתם ולרופאים הבכירים היה הרבה יותר זמן לניתוחים פרטיים...) הביטוח הסיעודי שיש לי כמו לכל פולניה טובה לא הועיל. יש תנאי ביטוח ספציפיים והם בעיקר מכוונים למצב פרמננטי ולא זמני (אם כי אני לא יודעת אם הייתי יכולה לסבול מישהו שיסעד אותי למעט אימו / האישלי). לגבי מידע - מניסיוני האחר, אין דבר שבסניך לא יכולים לגלות לך. אם מכבי מסרבת לך בתחום הביטוחים המשלימים, נסי למצוא את שם אחראי השב"ן במחוז. הם יודעים לתת אישורים למימון חורג בכל תחום. אין דבר שקופ"ח שלך לא יודעת לממן, השאלה היא אם יש להם אינטרס (תביעה שתעלה להם יותר מכיוון שיחוייבו לבצע את ההליך באופן גורף למשל, היא אמצעי שכנוע מצויין). בכל מקרה, אם מדובר בהליך אפשרי (ברמת טיפול טובה, כשאין סיפורים נוספיפ שעלולים לסבך את מצבך) באסותות למינהן - אני הייתי מעדיפה. האשפוז בבי"ח רגיל הוא פחות מאכסנית נוער ממוצעת, האוכל לא משו והתכנית האומנותית גרועה. באסותא יותר נחמד.
תרגישי טוב, תארגני מלאי אופטלגין נוזלי לאחרי הניתוח, ערמת ספרים ומחשב נייד. זה עובר, בסוף...
|
תוכן התגובה:
|